מחפשים פתרון ולא חנייה



על פי דו"ח החניה של אגף התחבורה בעיריית ת"א-יפו, חסרים בתל אביב-יפו לכאורה קרוב למאה אלף מקומות חניה עבור התושבים וקיים היצע חניה נמוך במיוחד במרכז העיר. אין ספק כי נתונים מטרידים אלו אכן מחייבים פיתרון. אך רגע לפני שנבהל מהנתונים, ראוי לעצור ולחשוב: האם הדרך היחידה לפתור בעיות חנייה בעיר, היא הוספת חניונים, הוספת רכבים פרטיים והוספת זיהום אויר? בלונדון לא חושבים כך, בשטוקהולם לא חושבים כך ומסתבר שגם כותבי חזון העיר של ת"א – יפו לא חשבו כך. הצצה בחזון העיר מגלה לנו כי העירייה דווקא מבקשת "להימנע משדרוג תנאי הנסיעה לכלי רכב פרטיים ואף ליצור מערכת תחבורתית, רב אמצעית וידידותית לסביבה". אכן חזון הראוי לתרגום למעשה. ויפה שעה אחת קודם. בראש ובראשונה יש ליצור תנאים אשר יאפשרו את הצלחתן של חלופות לרכב הפרטי. וליישם מדיניות אמיצה שמטילה אגרות גודש על כניסת כלי רכב פרטיים למרכז העיר, מעודדת ונותנת בלעדיות לנסיעה בתחבורה ציבורית ועוצרת את הידרדרותה ואת חוסר יעילותה. שנית, יש לנצל עד תום את החניונים הקיימים כעת בעיר. ניתן להסדיר כבר היום שימוש בחניונים פרטיים ובחניונים של מבני ציבור אשר עומדים בלילה שוממים, ללא שימוש. פתיחתם תאפשר לציבור התושבים חנייה מבלי שכספי ציבור יבוזבזו לריק בהקמת חניונים חדשים. התלות הגוברת ברכב הפרטי גובה מחיר סביבתי וחברתי כבד. בין המחירים הסביבתיים ניתן למנות: צריכה של משאבי קרקע, רעש, זיהום מים וזיהום אויר. את המחיר החברתי משלמים הצעירים, המבוגרים, העניים או המוגבלים. אולם הם אינם המפסידים היחידים מן התלות ברכב הפרטי. מפסיד כל מי שמעדיף סביבה נקייה יותר, בטוחה יותר, בריאה יותר ושלווה יותר. חזון הרכבת הקלה רוקם עור וגידים ולכן אסור לנו להכשיר חניונים נוספים שיתחרו בכדאיות הביקוש לרכבת. זיהום האוויר החמור הקיים בת"א-יפו ועומסי התנועה הכבדים, מדגישים עד כמה מטרופולין ת"א והעיר העומדת בראשו זקוקים למדיניות תחבורתית חכמה. הגיעה העת לתוכנית סדורה ומשמעותית להפחתת כלי הרכב הפרטיים בעיר. תחבורה ציבורית יעילה וזמינה תפחית את הביקושים למקומות חניה, ואז אולי אף לא תהיה "בעיית חנייה", כפי שמשתקף מהדו"ח. תושבי תל אביב והסביבה מייחלים לרגע זה